הקדמה

10 יהונתן דיין כך אנו פוגשים את ברנר : מלקה עצמו במיצג לילי משונה, ומגלה ספק טירוף דעת, ספק כנות עזה, וכך או כך, מביע בלא אומר את כאבו . נדלג בין שני הקצוות של ספרה של שפירא ונגיע אל סופו . נעבור מן האדם החי אל מילתו הכתובה, אל ירושתו האמנותית . כך, במפגש עם הספרות של ברנר מסכמת שפירא את ברנר – סיפור חיים ; מפגש הכמוס בעדות על טרגדיה שפקדה את המלחין יהודה שרתוק ( שרת ) שבעקבותיה "הוא שקע בדיכאון כבד — הזניח את עצמו, גידל זקן, הסתגר ולא בא בחברת אנשים . אחד החברים בקיבוץ יגור הביא את הדבר לידיעת ברל כצנלסון, והוא ביקש להיפגש עם יהודה שרתוק . כמה ימים לאחר הפגישה עם ברל, ראה אותו החבר יוצא מחדר האוכל של הקיבוץ, מגולח, בחולצה לבנה נקייה, מאיר פנים . כששאל אותו : מה עשיתם, ברל ואתה ? ענה 3 יהודה שרתוק : 'ישבנו וקראנו את ברנר'" . נחבר בין הקצוות . נשאל : מה בין מעשהו המשונה, הסתום של הסופר העברי, שנעשה לעיני ביילין ורעייתו, לבין כוחם מפיג התוגה של כתביו — שיש בקריאה בהם משום עבודת אֵבֶל בריאה כביכול — הנרמז מסיפורו של שרתוק ? מה ביקש להציג, לעורר ולספר בפני בני הזוג המשתאים באותה מחווה לילי...  To the book