|
|
496 משה שמש אין לאיש זולת הפלסטינים עצמם הזכות לדבר בשם העם הפלסטיני' . אין זה מקרי שסאדאת דיבר על 'ייצוג הפלסטינים' בג'נבה יותר מאשר על ייצוג אש"ף ; הוא עשה זאת כדי לערפל את עמדותיו ולהימנע ממחויבות לצד זה או אחר, כאשר במחשבותיו הוא כבר הבין את הצורך בתיאום עמדות בין ירדן לאש"ף . ברוח זו, הוא הדגיש כי 'אין מנוס מכך שפלסטין תהיה נוכחת כאשר אנו מדברים על השלום [ . . . ] כל דבר חייב להתחיל בפלסטין ולהסתיים בפלסטין' . סאדאת חתר להישגים עבור הפלסטינים, אך עשה זאת בדרכו שלו, שהוא האמין כי אכן תוביל להישגים כאלה . לשם כך הוא הפעיל את אמנות הטקטיקה שלו, עד שצעדיו נראו כסותרים לכאורה את עמדותיו הבסיסיות . מתוך הבנת הנפשות הפועלות בהנהגת אש"ף, נמנע סאדאת מלהכתיב להם את מדיניותו, אך עשה הכול כדי לשכנעם לקבל את עמדותיו . בעניין זה הוא מצא קרקע פורייה לפעולה, כאשר מנהיגי פת"ח היו מודעים בעצמם לצורך לקבוע 'מטרה שלבית', מה עוד ש'החזית הדמוקרטית' הייתה החלוצה בשינוי עמדות, ועוד לפני המלחמה . כבר ב- 26 באוקטובר 1973 זימן סאדאת כמה ממנהיג פת"ח לפגישה שבה הציע להם להשתתף בוועידת השלום, 'תוך כדי התעלמות ...
To the book |
|
|