|
|
464 משה שמש כ'המעצמה השישית' . 'הסולידריות הערבית' שהייתה תחליף לרעיון 'האחדות הערבית', הקיפה את המדינות הערביות הרדיקליות, המתונות, השמרניות והמתקדמות גם יחד . היא ביטאה למעשה את תהליך היעלמותה של הקוטביות בעולם הערבי, תהליך שהחל כבר ב- 1971 . ההבחנה עתה הייתה בין 'מדינות העימות' ( הנלחמות ) ובין 'המדינות המסייעות' או הנושאות בעול מימון המלחמה . במצב זה עלתה חשיבותן המדינית והכלכלית של מדינות הנפט, ובראשן ערב הסעודית . לוב ועיראק נשארו השרידים היחידים של בעלי הקו הרדיקלי, ונבדלו בכך מיתר מדינות ערב . 'הסולידריות הערבית' בתקופה הנסקרת הייתה נקודת המוצא לכל מהלך ערבי בתחום הסכסוך עם ישראל והמכשיר לקידום האינטרסים של המדינות המרכזיות בתחום זה . הסכמה בין מצרים וסוריה בשאלות הנוגעות לאופן פתרונו של הסכסוך המשיכה להיות הבסיס לשמירת הסולידריות הערבית, ואילו חילוקי דעות בין שתי המדינות היו גורם עיקרי בהחלשתה של סולידריות 1 זו, האטתה או פירוקה . מצרים חזרה אחרי המלחמה לתפקידה המסורתי כמנהיגת העולם הערבי בכל הקשור לסכסוך עם ישראל . היא הכתיבה לעולם הערבי, ובהצלחה, את המהלכים הצבאיים והמדיניים,...
To the book |
|
|