|
|
284 אמיר קלוגמן ( "השייסמייסטר" - מנקה שירותים ) , מבקש להביא, בניגוד לברונו, סיפור עם גוף, כולל מגרעותיו, עם הפרשות, טבול באנושי על 506 בהתאם לכך הדמויות שהואכל מאפייניו, "סיפור – בשר – ודם" . מביא ( דרך מומיק ) הן דמויות שגופניותן ופגימותן הגופנית זועקות החוצה : וכאילו לא עבר אפילו יום מאז לקחתי אותם אחרי אל החיה . וגם הם עמדו כמוקפים מחיצה לא נראית . חנה גירדה את ירכיה בכל כוחה וגנחה . אהרון מרכוס עיווה את פניו המעוּנים בלא הרף . דבר לא נשתנה : גינצבורג הקודר, שעורו מכוסה פריחות לבנות מכוערות ואין לו אף שן אחת בפיו [ . . . ] כולם נאנחו וזעו ורחשו חיים ותנועה . 507 התנועה והחיות בולטות דווקא בגוף הפגום, המסוכסך, חסר השקט, שעומד כניגוד לגוף המושלם, הבריא והחזק של הרטוריקה הנאצית . באמצעות הסיפור החי והדמויות החיות והבלתי מושלמות, וסרמן כאילו מבקש לחלץ את נייגל מגופו שלו, מקיבעונו ומרשמיותו, מנאמנותו לתפקידו, ולקרבו אל הצד של האנושי והיצירתי : "הצרה העיקרית שלך ( ! ) הר נייגל, היא, אם יורשה לי, שאינך מהין לצאת חוץ לגדרך ולעורך ! והרי אף לכוח הדמיון נחוץ לעשות נענועי אספורט, ולהחליץ עצמ...
To the book |
|
|