|
|
94 אמיר קלוגמן זו מאפשרת לחדד נקודה חשובה הנוגעת לגוף האנושי ולמה שפועל עליו ובו . המהלך שעשה פרויד בנוי משני שלבים עיקריים : השלב הראשון הוא ערעור ההבחנה הברורה בין דחפי המין ובין דחף השימור העצמי, הבחנה שבלטה במאמר על ההפרעה הפסיכוגנית בראייה . "דחפי האני" ( שהפעם מופיעים ברבים ) מתגלים, בחלקם לפחות, כדחפים מיניים, אלא שהם מופנים אל האני ולא אל 140 השלב השני הוא החלפת ההבחנה הראשונית בהבחנה האחר ; אחרת, בין דחפי החיים ( הדחפים המיניים ) ובין דחף המוות : אם גם דחפי השימור העצמי ליבידינליים מטבעם, אפשר שכלל אין בנמצא אלא דחפים לבידינליים בלבד [ . . . ] מכל מקום, כוונתנו לא הייתה להגיע למסקנה זו . הרי נקודת המוצא שלנו הייתה דווקא הפרדה חדה בין דחפי אני = דחפי מוות, לבין דחפים מיניים = דחפי חיים [ . . . ] אנו משערים שבאני פעילים דחפים נוספים על דחפי השימור העצמי הליבידינליים ; עלינו רק להיות מסוגלים להצביע עליהם [ . . . ] העובדה שהפסיכואנליזה איפשרה לנו עד כה להוכיח את קיומם של דחפים ליבידינליים בלבד, היא קושי שנותר עמנו . אף על פי כן, איננו רואים בכך סיבה להיות שותפים למסקנה שאין דחפים ...
To the book |
|
|