פילוסופיה נוצרית – מסקנה

אהבת אלוהים 177 במציאות הטבע ובהיות השינוי שבו ניתן להסבר מנחה את אריסטו . הוודאות באפשרות התבונה לבקר את עצמה ולעמוד על תנאי פעילותה מנחה את דיונו של קאנט ב ביקורת התבונה הטהורה . ודאותו באמיתות הפיזיקה הניוטונית מבססת את הבחנתו בין הדבר כשלעצמו לבין התופעות . ייחודה של "פילוסופיה נוצרית" טמון בהיותה פרי עיונם של מי שהוודאויות אשר בלבם הן ודאויות מובהקות של האמונה הנוצרית . הוודאויות הללו הן רזים שנמסרו בהתגלות, ולולא התגלו לא היו נודעים, אפילו יסתבר שהם מתאימים מאוד לדרישות פנימיות ומהותיים להבנה ולרצייה . היחסים שבין רזי האמונה אינם ברורים מאליהם, והם מושא עיונו של התיאולוג . כך, למשל, תיאולוגים שונים נבדלים בהבנתם את רז הבריאה, את רז "החטא הקדמון" ואת האופן שבו ניתן ליישב בין טוב האל, כל יכולתו וחופש הרצון האנושי . תחום עיונו של התיאולוג הוא האמיתות שבאמונה ; הלכידות הפנימית של אמונתו היא שאלה מרכזית עבורו . שאלת היחס בין יחידות האל לבין היותו שילוש ושאלת הקשר בין "דבר האל המתמיד" לבין התאנשותו בזמן ומקום מסוימים הן שאלות שבהן התחבטו תיאולוגים במועצות שונות בתולדות הכנסייה . לעומת ...  To the book