אהבת אלוהים 127 אהבת האל למענו הוא היא צו עליון לאדם . בהשלימו אותו, מתוך שכחה עצמית, האהוב מוצא את אושרו . על ייעודו זה של האדם מלמדת האמונה . היא מגלה באדם את טבעו, את מהותו האמיתית — היותו צלם האל . היא היודעת את האל כבורא וכמשלים את בריאתו בחסדו . היא, כפי שראינו, המנחה את חיבור ה סומה התיאולוגית . מה, אם כן, באשר ליסודות שאותם ציינו כשייכים לעיון הפילוסופי ? ייחודו של תומס הפילוסוף הוא במאמץ שעשה לשלבם במסגרת האחת של אמונתו . כשם שאין החסד מבטל את הטבע אלא משלימו, כך אמורה אמת האמונה ליטול על עצמה את אמת התבונה . יתר על כן, בעצם יכולתה לעשות כן, נמצא לאמונה אישור למעמד הבכורה שלה ; בעצם פתיחותה של אמת התבונה להשלמתה, נמצא ביסוס לצדקתה . בבחננו את עיונו של תומס בארבע הנקודות לעיל, כוונתנו לעמוד בקצרה על האופן שבו כולל תומס בשיטתו נתונים שהוא מוצא במורשת הפילוסופית . תומס מאמץ יסודות מעיונו של אריסטו בטבע, ומושגים שבטבע משמשים לו לביטוי של התפתחות הקיים . עיונו של הפילוסוף באדם כבעל תבונה ובעל יכולת בחירה משמש לו כיסוד לדיון בתכלית העליונה . אלא שהואיל וההבחנה אשר לה ער תומס — בין מ...
To the book