מסקנה

אהבת אלוהים 105 את הסובב אותו בבחינת ציוני – דרך בחזרה בתשובה . אך החזרה בתשובה, כחטא עצמו, מניחה כקודמת לה את סדר הטוב, את אפשרות הגשמתה של התכלית למעשה . לאהבה העצמית קודמת אהבת הטוב, ומתוך עיון בה נמצא לנו הבסיס להבנת אפשרותה של אהבת האל למענו הוא . מישור החסד התגלה לנו כמשלים את מישור הטבע . מבחינה זו, אכן עלה בידיו של תומס הפילוסוף להציג את העיקרון שהנחהו בחייו, חיים שאותם ביקש להקדיש לאהבת האל . בכך השלים למעשה את תכלית האדם, היינו אהבת האל למענו הוא, אשר ממנה הוא נעשה שותף לדבר האל עצמו על בריאתו . "הודו לאדוני כי טוב" — זו תשובת הנברא ל"וירא אלוהים כי טוב" . אותה תשובה, הודיה והלל, משמשת לתומס בפירושו לפסוק הראשון בתפילת "אבינו שבשמים" . בפסוק זה הוא מסכם את שאיפת האדם, ציפייתו וייעודו, מציאת אושרו ושמחתו בשלמות הבורא ובעליונותו : "בין כל הדברים שהם מושאים לתשוקה ישנו אחד שהוא נחשק יותר באשר הוא נאהב יותר, וזהו האל ; ועל כן מבקש אתה בראש ובראשונה את 217 תהילת האל באומרך 'יתקדש שמך'" . אהבת אלוהים 101 והאוהב הוא תכלית אהבותיו . כיוון שכך, אין, לדידו, אפשרות לבסס אהבה לשמה אלא בה...  To the book