נספח לחלק הראשון אהבה טבעית ודמיון

אהבת אלוהים 45 אמיתיות הודות לדמיון הקיים בין הצורה שבשכלו ובין צורת הדבר המסוים במציאות . אך עולים מכך קשיים רבים : יש להבהיר את אופן קיומה של הצורה בשכל ; להסביר מיהו המזהה את הצורה המסוימת שבשכלי כצורת הדבר שעליו אני חושבת ; וכמובן, יש להבהיר במה בדיוק דומה צורת הדבר, אשר בו היא מהווה עקרון קיום והתפתחות, לצורה שבשכלי . תומס מקבל מאריסטו הסבר זה לתהליך ההכרה ואפשרות הידיעה האמיתית . ואולם יש המפרשים את תומס כמחזיק בתמונת עולם היררכית, שבה אף הישים עצמם דומים זה לזה . הדמיון שביניהם מקורו בהיותם נוטלים חלק באותה צורה — המציאות עצמה . כאמור, גם אם נניח תפישת עולם היררכית הערוכה על פי דרגות, הדרגות תהיינה דרגות מציאות, ולכן כשמדובר ביחס הנברא לבורא במונחים של דמיון, הרי שהצורה המשותפת לשניהם תהיה ההוויה . דמיון זה הוא המאפשר את הקשר שבין המישור הצורני — מושא להכרה שבו המציאות היא מושא לתשוקה, לרצייה או לשאיפה — לבין המישור הקיומי, ומכאן את הסבר האהבה במונחים הלקוחים מתחום הסדר הצורני . המציאות ) existentia ( היא הפועל האחרון המגשים את המהות . תומס מכנה אותה "שלמות השלמויות" ו"הצורה העל...  To the book