|
|
38 אביטל וולמן ב . הבריאה - פעולה של חירות מתוך דבקות בטוב חופש הבחירה, שבו נדון בהמשך, מאפיין את האדם כנברא חסר ומשתוקק . האדם יכול לרצות ויכול שלא לרצות . הוא יכול לבחור במושאים רבים, מנוגדים ושונים . הטעם לכך טמון בעובדה שהבחירות אשר אנו בוחרים במהלך חיינו כאן, אין בהן כדי לשלול את יכולתנו לבחור אחרת . אף אחת מבחירותינו — אין בכוחה לבטל את הכוחניות הנותרת בנו . מושאי הבחירה כשלעצמם מוגדרים, מוגבלים ומוציאים זה את זה . בבחירותינו המסוימות אנו דוחים ברירות אפשריות אחרות ומונעים מעצמנו אופני השלמה שונים . ואולם חופש בחירה מעין זה, חוזר מבהיר תומס, אינו ממצה את מלוא משמעותה של החירות . באל, לעומתנו, אין כלל כוחניות, שכן אין כל מושא שאיפה שאינו נוכח לו . בעצמו נמצאים לו לאל הן הטוב המספק את רצונו והן היש הממלא אחר דרישות הכרתו והבנתו . להבדיל מהנברא, האל מוצא בעצמו את המושא האחד והיחיד התואם באופן מושלם ליכולת אהבתו . עבור האל אין בנמצא מאומה שיוכל להתחרות על אהבתו לעצמו . ואולם אהבה הכרחית זו אל הטוב המושלם נראה כאילו איננה מתיישבת עם חירות מושלמת, שהרי אין האל יכול לבחור לאהוב אלא את ע...
To the book |
|
|