דפוסי ההתנגדות של הקהילה בצפת לפעילות החינוכית של המיסיון

111 התגובות הפרו - אקטיביות כללו מתן שירותים חלופיים שמטרתם התפתחות קהילתית, עזרה עצמית וגיבוש זהות . עם אלה נכללו הקמת בתי חולים יהודיים, מרפאות ובתי ספר לתעשייה, בתי ספר מודרניים לבנות חינוך לעבודה ופרודיקטיביות, עבודות יד ותעסוקה חקלאית, צדקה ( חלוקה ) , אספקת מזון ודיור לנזקקים וכיוצא באלה . הפעילות הפרו-אקטיבית נתמכה הן על ידי נדבנים יהודים מחו”ל ( מונטיפיורי, רוטשילד ) הן על ידי חברות מקומיות שהוקמו כדי להילחם בהשפעת המיסיון . לעיתים הטקטיקות שננקטו 429 הועתקו מן המיסיון עצמו . הקהילה בצפת ניסתה לפעול נגד “האגודה הלונדונית” ונגד המיסיון הסקוטי בכל דרכי התגובה שצוינו . ההתנגדות הופנתה כלפי המיסיונים ועובדיהם, כלפי היהודים שהשתתפו בפעילותם וכלפי סביבתם . תגובות ריאקטיביות ( התנגדיות תגובתיות ותגובות נגטיביות ) לפעילות חינוכית של המיסיון חרם, נידוי ואיסורים שימוש בחרם במובנו הרחב – חרם, נידוי, איסורים – כאמצעי ענישה המתבסס על התורה וההלכה, היה נהוג בקהילות ישראל מאז ומעולם . במשך תקופה ארוכה היה החרם הנשק העיקרי במערכה הציבורית שהתחוללה ביישוב הישן נגד פתיחת בתי הספר החדשים וה”שקאלע...  To the book