שינה

מותשים, אבל עדיין אופטימיים . אחרי הכול, זה לא היה עד כדי כך נורא . היה יכול להיות יותר גרוע . שעתיים לאחר מכן זה אכן נהיה יותר גרוע . דן התעורר בפתאומיות . כאשר הבין שהוא לא נמצא במקום מוכר, החל לצרוח . לפני שהצלחנו לעשות משהו, הוא יצא מהמיטה רץ החוצה מהחדר וירד במדרגות בחושך . הלכנו אחריו, אבל לא היה שום דבר שיכולנו לעשות כדי להרגיע אותו . הוא היה כל כך מבולבל, עד שהיה נדמה כאילו הוא אפילו לא רואה אותנו . הוא היה לגמרי בתוך העולם שלו, ולא נתן לי אפילו להתקרב אליו . רק כשהיה מותש לגמרי, הוא נרדם על השטיח . עליתי למעלה מהר כדי להביא לו שמיכה ולכסות אותו וישבתי על הספה בסלון המואר לחלוטין . בשום אופן לא יכולתי לחזור למיטה ולהשאיר אותו שם . עדיין לא הרגשתי בטוחה בבית החדש . התגעגעתי לתחושת הביטחון של מגורים בתוך בניין דירות, שבו יש מישהו בלובי ששומר על הדלת, ואת יודעת שאת מוקפת באנשים בדירות הסמוכות . אותו תרחיש חזר על עצמו לילה לילה במשך שבועיים . דן היה מתעורר, רץ במורד המדרגות, מתרוצץ בתוך הבית עד שהתמוטט . באחד הלילות האלה לקח לדן הרבה מאוד זמן עד שנרדם שוב . כשנרדם סוף ‑ סוף, ישבתי ...  To the book