אבא שלי

"תתקשר אלי כשתהיה מסוגל לנהל שיחה שמבוססת על ידע, ולא להאשים אותי בלי בסיס," אמרתי וניתקתי את השיחה . ואז שלחתי לו במייל רשימה של ספרים שכבר קראתי . חודשים לאחר מכן אמא שלי סיפרה לי שאחרי אותה שיחה הוא הרגיש נורא ואיום, ולא ישן כלל בלילה . לאחר מכן הוא התחיל ללמוד על אוטיזם, מה שהפך אותו לשותף נפלא לדיון על דן ועל ההתקדמות שלו, דבר שהיה הקלה עצומה . אוטיזם זה אכן כמו שפה . אי ‑ אפשר לדבר על כל הדברים המסובכים שכלולים בתופעה הזאת עם מישהו שלא מבין . אחרי שאבא שלי למד עוד, הוא החל לתת עצות טובות . תודות לו התחלנו ללמד את דן מתמטיקה . "הוא יהיה מהנדס יום אחד, את תראי ! " קנינו לו סל של כדורסל, כדי שישחק בחוץ . ומאוחר יותר היה זה אבי שהציע שדן ילמד להקליד במקלדת . אם יום אחד תשמעו על זוכה פרס נובל בשם דן שטיין, תדעו שהוא הגיע לשם הרבה תודות לסבא שלו . כשאבי התנדב ללוות אותי לפגישה עם נעם כדי ליישם את התוכנית שלנו, שמחתי . זה היה חלק מהאמונה שלו שאנחנו צריכים לעשות כל דבר שרק אפשר כדי לעזור לנכדו, גם אם מדובר בעזרה מתחומי הריפוי הלא ‑ קונוונציונליים . הערכתי מאוד את העובדה שאבא שלי התנדב לה...  To the book