פאניקה

נוספת ב"בית ספר טוב", מה שהיה אומר אסון מטורף . או השני, שהיא לא היתה מרוצה מההתקדמות של הילדים שלה . קיוויתי שזה השני, האכזבה העמוקה אחרי הפגישות האלה . "איפה את ? " "עדיין במגרש החניה של בית הספר . " "תפגשי אותי במקום הקבוע שלנו . אהיה שם בעוד עשרים דקות . " "אוקיי . " שמעתי אותה מושכת באפה . זמן קצר לאחר מכן ישבנו אחת מול השנייה בדיינר האהוב עלינו, שתקנו וחיבקנו את הספלים שלנו בכפות ידינו . אחרי כמה לגימות של קפה מישל סוף ‑ סוף הרימה את עיניה מהספל . יכולתי לראות את הנפיחות מתחת לעיניים שלה . חייכתי והיא חייכה בחזרה, אבל עיניה נשארו דומעות . "קיבלנו עוד שנה . " "וואו, זה מעולה ! " אלכס ואני עדיין שילמנו על "בית ספר טוב" מכיסנו, ותהינו כיצד נוכל לגרום למשרד החינוך של העיר שלנו לכסות את שכר הלימוד . ידעתי שאם זה היה קורה, הייתי הבן אדם המאושר ביותר בעולם, וידעתי שזה היה הפחד הגדול של מישל לפני הפגישה, שמשרד החינוך של העיר שלה יפסיק לכסות את שכר הלימוד . אבל אם היא קיבלה את מה שרצתה, אז מה קרה בכל זאת ? "כן, החלק הזה באמת מעולה . " "מי היה בפגישה ? " שאלתי . הנחתי שאם ננהל שיחה בעניין,...  To the book