16 ׀ סלמה ואן דה פּר שאנשים שהיו אמורים להישאר באלמוניותם הונצחו ברשימות ועל גבי אנדרטאות לאחר מותם — וזאת כי נפלו קורבן לרצח ההמוני השיטתי ביותר שהעולם ידע אי-פעם . כמו רוב האנשים נולדתי למשפחה רגילה שקורותיה נחשבו ראויים לציון רק בעיני המעורבים . סבי מצד אבי, לוי וֶלמן, היה סוחר עתיקות בעיר סכאחן . היתה לו חנות אחת שם, וחנות נוספת בהארלם, אך הוא מעולם לא היה עשיר . סבתי מצד אבי, שָׂרצֶ'ה ולמן ( לשעבר סלָחטר ) , היתה עקרת בית, כמו רוב הנשים בימיה . אבל היא לא התאימה לסטריאוטיפ המקובל . היא לא היתה מוצלחת במיוחד בעבודות הבית . היא היתה חסרת תקנה כטבחית וכמנקה, ובתה הבכורה, דודתי חרֶטה, סיפרה לי שהבית היה מבולגן תמיד . הבגדים הושלכו למגירות כלאחר יד, ואיש לא הצליח למצוא דבר . עוזרת שהתגוררה בבית עשתה את כל העבודה הפיזית הקשה, וכשהדודה חרֶטה גדלה היא לקחה על עצמה יותר ויותר אחריות למטלות הבית השוטפות ולטיפול באחיותיה ובאחיה הצעירים . אבי, בָּרֶנד לוי ולמן, הילד הראשון של לוי ושָֹרצֶ'ה, נולד ב- 10 באפריל 1889 . אפשר להניח שסבי חש הקלה כשהלידה עברה בשלום, מאחר שאשתו הראשונה — בֶּרצ'ה — מת...
To the book