מתן טיפול תומך

עת לחיות׀ 177 וכמתן רשות למטופל למות, ואף עלול לתת תחושה שנוטשים את המטופל . בפועל, ההפך הוא הנכון . הבחירה בטיפול תומך דורשת מהצוות המטפל להתמקד יותר במטופל ובמשפחתו, תוך שימת דגש על התסמינים שמטרידים אותם מבלי לשכוח את מחלת הרקע המתקדמת ואת המוגבלויות הנלוות . הצוות המטפל נדרש להרחיב את המבט מעבר למצב הגופני לעבר המצב הנפשי והרוחני של המטופל ושל משפחתו המטפלת בו . הטיפול התומך החל בשנת 1998 , לאור פרסומו של מחקר גדול בארצות הברית בנושא סוף החיים ( 1998 Support study, ) . ממצאיו עוררו עניין רב וגרמו לטלטלה . המחקר הראה שמטופלים רבים עם מחלות חשוכות מרפא וסופניות נפטרים בבתי חולים בסבל ובייסורים, בהיעדר התייחסות למכאוביהם הפיזיים, הנפשיים, החברתיים והרוחניים . יתרה מכך, המידע שניתן למטופלים על אפשרויות הטיפול היה חלקי ובלתי מספק והקשה עליהם לסיים את חייהם בהתאם להעדפותיהם ולקבל החלטות נכונות מבחינתם . למשל, מטופלים שלא רצו להגיע לטיפול נמרץ נפטרו שם בסופו של דבר, מטופלים שלא רצו הנשמה מצאו את עצמם בהנשמה כרונית, ומטופלים שרצו למות בביתם נפטרו במחלקות הפנימיות . ארגון הבריאות העולמי הזד...  To the book