סוף החיים במסגרת סיעודית או בבית

עת לחיות׀ 165 של וריד פנימי ברגלה השמאלית, שגרמה לה בצקת וכאבים . פצעי לחץ הופיעו בחלק גופה התחתון וברגלה הבצקתית . ציינתי לעצמי שהפעם לא חייכה . היא היתה במצב ירוד מאוד, ומצבה ההכרתי היה מעורפל . היא טופלה בנוגדי קרישה, והמלצתי על מתן תרופה נגד כאבים, התאמת מזרן, כרית ישיבה וחבישות מתאימות לפצעי לחץ . בשיחה שקיימתי עם בנה במטבח הקטן של ביתה, המלצתי להמשיך לטפל בה בבית עם המטפלת הצמודה עד לפטירתה ולא להפנותה לאשפוז במסגרת סיעודית . הבהרתי שניתן לטפל בפצעים במסגרת שירותי הסיעוד בקהילה . שמתי לב שרווח לבנה שזאת המלצתי, והוא הודה לי על רוח הדברים ועל התרת הספקות שהיה נתון בהם . בשנים האחרונות לחיי, כשהיכולות והכוחות יצטמצמו והשפעתי תקטן, אני מניח שארצה למות בביתי . אני מקווה שסדר העדיפויות והרצונות שהבעתי בעבר יכובדו כמפורט בייפוי הכוח המתמשך שעליו חתמתי . עם זאת, תמיד קיים ספק בלבי שמא אשנה את דעתי כשאגיע לזמן של טרום פטירתי . אני מקווה שאדע גם אז שהגיעה העת להרפות ולמות . יום אחד, כשנהיה חולים מאוד ותקרב שעתנו למות, אנו עלולים להתעלם מהמציאות ולהיאחז בחיים . ההכחשה היא הרי ההגנה הטובה ב...  To the book