|
|
עת לחיות׀ 163 לשאוב את הליחה הרבה, אך תהליך גסיסתם ניכר . אני יכול לשבת עם המשפחה והצוות המטפל ולהכין אותם למוות הממשמש ובא . אנו מאפשרים לבני משפחה להישאר צמודים למטופל ולהיות נוכחים בעת פטירתו ובצאת נשמתו . הרפואה המערבית והטכנולוגיה המתקדמת על הצלחותיה הגדולות בטיפולים להצלת החיים ולהארכת הימים, מביאות בסוף החיים את מחלות הזקנה, שרובן כרוניות, לאי-ספיקה של איברים ולקריסתם . איברים חיוניים אלו, שלא ניתן לחיות בלעדיהם, כגון לב, ריאות, כליות, כבד ומוח, כושלים בתפקודם . המטופלים הזקנים מרותקים למיטותיהם בבתי חולים ובמוסדות סיעודיים זרים ומנוכרים, ללא שליטה על ההפרשות ובמצב הכרה מעורפל, מחוברים לצנרת לצורך הזנה, נוזלים, חמצן, הנשמה והפרשת שתן . מטפל בהם צוות של מטפלים שאינו מכיר אותם, המתחלף במשמרות . גם במצבים אלו הרפואה המערבית אינה מוותרת ו"נלחמת עד הסוף" : הרופאים והאחיות במוסדות מפנים לאשפוז לבתי חולים, ואלו מעבירים את המטופלים לטיפול נמרץ ומציעים טיפולים פולשניים ופרוצדורות שרובן חסרות סיכוי . המטפלים מתקשים להשלים עם המוות הטבעי ועם קריסת המערכות כתוצאה מהזקנה . המוות עדיין נתפס כ...
To the book |
|
|