זה מתחיל...

נדלג כמה שנים קדימה, לפתחה של המאה העשרים ואחת . בטקס בבית הספר ניגשים ילדי כיתה א' מתוקים בזה אחר זה למיקרופון לענות על השאלה, "מה תרצו להיות במילניום הבא ? " התשובות הפופולריות : כוכב כדורגל ! זמרת ! נהג מכוניות מרוץ ! מאיירת סרטים מצוירים, וטרינרית, כבאי ! ברייס שקל את השאלה בכובד ראש . "אני חושב שפשוט הייתי רוצה להיות מבוגר . " הקהל פורץ בתשואות והמנהל מדבר בכוונה גדולה . "העולם יהיה מקום טוב יותר," הוא אומר, "אם יותר אנשים ישאפו להיות מה שברייס שואף להיות . " הנה, בתמצית, מה שאני יודעת בכל לבי : האוטיזם של הילדים שלכם אין פירושו שהם, אתם או המשפחה שלכם לא תחיו חיים מלאים, מלאי משמעות ושמחה . אולי אתם מפחדים, אבל העזו להאמין בזה, בליווי הערת אזהרה . חלק גדול מהחיים המלאים שנחיה עם ילדינו תלוי בבחירות שנעשה בשבילם ולגביהם . בקטע בלתי נשכח בספרה של נורה אפרון, "צביטה בלב", אומרת הגיבורה, רייצ'ל סָמסטאט, ש"כשהחלום שלך נשבר למיליון רסיסים קטנטנים, אין לך שום בחירה . אפשר או לדבוק בו - דבר בלתי נסבל - או למצוא חלום חדש . " אנחנו בוחרים . לאלה מכם שחדשים בעולם האוטיזם אני אומרת, האוטיזם ...  To the book