לא מזמן נסענו לדיסני וורלד עם לוק ועם סם, בננו הבכור, שהוא נער טיפוסי בן שלוש ‑ עשרה . דחפתי את לוק בכיסא הגלגלים לכיוון השירותים, כדי להחליף לו חיתול . הייתי מותשת והרגשתי קצת ייאוש . הלכנו לראות הופעה חיה של "למצוא את נמו" וישבנו מאחור, בשורה של בעלי המגבלות שבה נכנס כיסא הגלגלים של לוק . אמרתי לג'ו שאני מוטרדת מזה שלוק לא יכול לראות את הבמה . לפנינו ישבה סבתא עם נכדיה ששמעה אותי והציעה להתחלף במקומות . אני חושבת שהיא קלטה את הייאוש שלי, מפני שלאחר ההופעה היא הסתובבה אלי ואחזה בידי . היא אמרה לי שזה טוב מאוד לחשוף את לוק לדברים שונים, כי אי ‑ אפשר לדעת מה הוא סופג מהם . היא הרגיעה אותי כשהוסיפה, "כל מה שאת יכולה לעשות זה את הכי טוב שאת יכולה, ולתת לאלוהים לעשות את השאר" . הרגשתי שאני נשטפת בתחושה של אהבה ושלווה . זרמו לי דמעות על הפנים . הודיתי לאישה הזו על טוב הלב והנעימות שלה . יצאתי מהאולם עם הרגשה של אנרגיה מחודשת להתמודד עם שאר היום . 2 התפללתי בלב, בשקט, והודיתי לאל על האהבה והטוֹבוּת שזכיתי להם . הטוֹבוּת היתה חשובה לאמא הזו . היא עזרה לה להמשיך הלאה . ביטויים של טוֹבוּת - קטנ...
To the book