תחושת קהילתיות

דובר, ומדיבורים על נושאים שאינם ניתנים לשחזור ואינם מובילים לשום מקום . בעבודה, היום שלי מורכב מפרצופים רציניים שאני עושה, מדיכוי המבטא המוזר שלי ומדיבור על נושאים ניתנים לשחזור שגם הם אינם מובילים לשום מקום . אני די מצליח להיראות מהורהר, אבל אני נכשל כישלון חרוץ בדיכוי המבטא הארגנטינאי ‑ ישראלי ‑ קנדי ‑ אוסטרלי ‑ נאשווילי שלי, דבר שעלול יום אחד לחצוץ ביני ובין נשיאות ארצות הברית, חרף שערי השופע . אבל למרות האלרגיה שלי לריחות מסוימים ולטעויות איות, תחושת קהילתיות היא דבר חיובי ביותר . קחו לדוגמה את קולומביה . בשנות התשעים, הקולומביאנים דיווחו על רמת האושר הגבוהה ביותר בעולם, וזאת בתקופה ששיעור האלימות האקראית, החטיפות והרציחות בקולומביה היה הגבוה בעולם . כיצד אתם מסבירים זאת ? האם כולם היו מסוממים כשענו על הסקר ? לא, התשובה היא שלכידות משפחתית ותמיכה חברתית פיצו על האלימות הסובבת אותם . הסתכלו על מקסיקו עכשיו . בעשור הראשון של המאה הנוכחית, בשעה שכנופיות אלימות השתוללו בארצם, דיווחו המקסיקנים על רמת האושר הגבוהה ביותר בעולם . מה קרה שם ? יותר מדי טקילה ? לא, ממש כמו בקולומביה, תחושת הק...  To the book