אומנות שיתופי הפעולה

05׀ ישראל דנציגר את השימוש בפחם לעוד עשרות שנים קדימה נראתה לו שגויה . אחרי אינסוף דיונים, ניתוחים ושיקולים לכאן ולכאן במהלך ישיבת הכרעה במשרד — האם ללכת על הסולקנים, אם לאו — נשבה הרוח לכיוון התקנת סולקנים . אחרי הכול, זו ההחלטה הפרגמטית . רגע לפני ההכרעה לחש על אוזני שוב בנחישות גדולה האחראי על זיהום אוויר מאנרגיה במשרד להגנת הסביבה, ד"ר גיל פרואקטור : "זה פשוט לא נכון . ישראל, חייבים לסגור את תחנות הכוח . אל תוותר, תן פייט, אני אוכיח לך שזה אפשרי . " החלטתי לתת עוד צ'אנס לצעד הנועז והודעתי : הישיבה ננעלת, ואני מבקש שעד סוף השבוע תציגו לי תוכנית איך מביאים לסגירת התחנות הפחמיות — טכנולוגית, ביטחונית, כלכלית, בריאותית, משפטית, ובעיקר הסברתית-שיווקית . איך משכנעים את שותפינו לדרך . ואכן, בפגישה הבאה הסבירו אנשי המשרד איך נוכל לבצע את המשימה . כעת נותרה עוד משימה "קטנה" : לשכנע את משרד האנרגיה, משרד הביטחון ושאר הגופים להצטרף להחלטה . משימה מורכבת, משום שאחת הטענות המהותיות היתה שבמדינת ישראל, כדי לשמור על ביטחון אנרגטי, חייבים לשמור על תפוקה של מעל חמישים אחוז מפחם או מסולר שניתנים לאג...  To the book