|
|
על שולחנו מצאה מכתב : זה לא אתם, זה אני . סליחה שאכזבתי אתכם . - ג' . כשרנה ובעלה, גרג, באו אלי לטיפול בפעם הראשונה, זה היה רק כמה שבועות לאחר מותו של ג'רמי . האובדן היה טרי כל כך שהם עדיין לא התאבלו . הם היו בהלם . האדם שהם קברו לא היה מבחינתם בעולם הבא . הם הרגישו כאילו הכניסו אותו לאדמה בעודו בחיים . במהלך הפגישות הראשונות ישבה רנה והתייפחה . "אני רוצה לחזור אחורה בזמן ! " היא קראה . "אני רוצה לחזור אחורה, אחורה . " גם גרג בכה, אבל בשקט . לעתים קרובות הוא הביט החוצה מהחלון בזמן שרנה בכתה . אמרתי להם שגברים ונשים בדרך כלל מביעים את האבל שלהם בצורות אחרות, ושמוות של ילד יכול ליצור קרע בנישואיהם או שהוא יכול להיות הזדמנות . דרבנתי אותם לטפל בעצמם היטב, לתת לעצמם לכעוס ולהתייפח, לבעוט ולבכות ולצרוח ולהוציא החוצה את כל הרגשות כדי שלא יאלצו את אחותו של ג'רמי, ג'סמין, לשלם את המחיר על אבלם . הזמנתי אותם להביא אלי לקליניקה תמונות של ג'רמי כדי שנוכל להעלות על נס את שש ‑ עשרה שנות חייו, את שש ‑ עשרה השנים שבהן רוחו שכנה לצדם . נתתי להם פרטים על קבוצות תמיכה למשפחות של מתאבדים . ועבדתי איתם בז...
To the book |
|
|