|
|
הקרה, של המלחמה שמאחורי הקלעים . הם לא חוו אלימות יומיומית ובכל זאת היו במצב של דריכות עליונה, הם שמרו על השלום אבל היו ערוכים למלחמה . רוב החיילים במלחמה הקרה הוצבו באתרים של טילים שמוכנים לשיגור . הטילים האלה הוצבו על גבי משגרים ניידים שהוטמנו באתרים אסטרטגיים . אנשי הצבא האלה חוו כדרך שגרה את סכנת המלחמה, את הסירנות באמצע הלילה שיכולות לאותת על עוד תרגיל או על מתקפה ממשית . ( כמו המקלחות באושוויץ . מים או גז ? מעולם לא ידענו . ) הכמרים שהייתי אמורה לדבר באוזניהם היו אחראים לתת תמיכה רוחנית ופסיכולוגית לחיילים שעושים כמיטב יכולתם להדוף מלחמה כוללת, שעושים כמיטב יכולתם להתכונן לכל מה שעלול לקרות . "מה הם צריכים לשמוע ? " שאלתי . "על מה תרצה שאדבר כדי להביא להם תועלת ? " "על תקווה," אמר דייב . "על סליחה . אם כמרים לא יוכלו לדבר על הדברים האלה, אם לא נבין אותם, לא נוכל לעשות את העבודה שלנו . " "למה אני ? " "לשמוע על תקווה ועל סליחה מפי מישהו שמדבר מהדוכן בכנסייה, או ממומחה לדת, זה דבר אחד," הסביר דייב . "אבל את שייכת למעט האנשים שיכולים לספר איך הם נאחזו בתקווה גם כשהכול נגזל מהם, גם כש...
To the book |
|
|