|
|
אל תיתני למה שראינו לפגוע בך . אל תחריפי את המצב . אל תשאלי אותנו מה קרה . אל תתפוגגי פתאום באוויר . קלרה מנדנדת אותי שוב ושוב . "זאת הקטנה שלי ! " היא קוראת לעובר אורח זר . מרגע זה היא הופכת לאמי . היא כבר ראתה בפנינו שהתפקיד פנוי ושיש למלאו . עברו לפחות שנה וחצי מאז שראינו אותה . היא בדרכה לתחנת הרדיו, שם עליה להופיע בקונצרט . אנחנו מבקשות נואשות שלא תיעלם מעינינו, מהישג ידנו . "תישארי, תישארי," אנחנו מפצירות . אבל היא כבר מאחרת . "אם לא אנגן, לא נאכל," היא אומרת . "מהר, תיכנסו אחרי פנימה . " אולי מזל שאין זמן לדבר עכשיו . ממילא לא היינו יודעות במה להתחיל . קלרה ללא ספק המומה לראות אותנו במצב פיזי ירוד כל כך, אבל אולי גם זה מזל . אולי יש משהו קונקרטי שקלרה יכולה לעשות כדי להביע את אהבתה ואת ההקלה שהיא חשה, להפנות אותנו לנתיב של ריפוי . נצטרך לשם כך יותר מאשר מנוחה . אולי לעולם לא נחלים . אבל יש משהו שהיא יכולה לעשות כבר עכשיו . היא מכניסה אותנו פנימה ופושטת מעלינו את בגדינו המלוכלכים . היא עוזרת לנו להישכב על המצעים הלבנים שפרושים על המיטה שבה ישנו פעם הורינו . היא מורחת קרם קלמין על...
To the book |
|
|