|
|
30 אבנר פיינגלרנט כיצד דלז מנתח את השינוי שמתרחש בקולנוע המודרני במלחמת העולם השנייה באמצעות דרכי המבע הקולנועיים . לטענת דלז, לאחר המלחמה דימוי הזמן הישיר מחליף את דימוי התנועה . דימוי הזמן מאופיין בתנועה החבויה ופועלת בסמוי מן העין, טשטוש נקודות המבט השונות, שכן המצלמה זוכה לאוטונומיה משל עצמה ואין עוד אפשרות להבדיל בין פיקציה לאמת . זה קולנוע שבו הווירטואלי אינו פחוּת-ערך מהאקטואלי, אלא צידו השני של המטבע השלם, שנקרא Real ( שם : 141 - 143 ) . קולמן מוסיפה כי על אף שדלז מתאר קולנוע של טראומה וגיבורים שבורים שאינם פועלים, דווקא בקולנוע זה הוא מוצא אמונה מחודשת בעולם ובאדם שבו ( 143 : Colman, 2005 a ) . בהמשך לדלז, דניאל פרמפטון ( 2006 Frampton, ) מציע קריאה קולנועית פילוסופית דרך בחינת אמצעי המבע של הקולנוע כאקטים פילוסופיים . עבורו, אמצעי מבע כמו שחור-לבן וצבע, צבעוניות, פילטרים של צילום, סוג חומר הגלם או סוג העדשה אינם מרכיבים טכניים אלא ביטויים של חשיבה פילוסופית המובעים באמצעות קולנוע ( שם : 116 ) . הקריאה של דלז ופרמפטון ממקדת אותנו בחוויית התפיסה של הצופה, שלמרבה הפלא, עובר חווי...
To the book |
|
|