194 אורנית רמתי דביר נערות מראות את עצמן בחינוך גופני השיעורים לחינוך גופני בישראל מתקיימים במרחבים פתוחים בתוך בית הספר - באולם המשמש בו-בזמן כמה כיתות, בחצר או על המגרש ; וגם במרחבים ציבוריים מחוץ לשטח בית הספר - בפארק או בגן ציבורי הסמוכים לו, שבהם התלמידות חשופות למבטיהם של העוברים והשבים . רוב בתי הספר בישראל אינם מצוידים במתקנים המאפשרים לתלמידות להתקלח אחרי השיעור, וחדרי ההלבשה, אם בכלל יש כאלה, אינם בנויים באופן המאפשר לתלמידות להחליף בגדים בפרטיות . הקריטריונים על פיהם נערות מעריכות את הגוף שלהן נשאבים משיחים ממשמעים כפי שהסבירו משתתפות באחת הקבוצות : - המראה בשבילנו זה עניין ע-נ-ק . . . איך אנחנו נראות, איך אנחנו מתלבשות, איך אנחנו מחצינות את עצמנו . . . - במתמטיקה כל אחד יושב בשולחן שלו . . . ורק אם אתה קם שמים לב איך אתה נראה, איך אתה לבוש . . . ובחינוך הגופני אנחנו שתי כיתות יחד, ומלא ילדים יחד, וכולם מסתכלים אחד על השני . . . ( קבוצת מיקוד, חטיבה - ק׳ ) . מדבריהן עלה בבירור כי המראה החיצוני מרכזי בחייהן, וכי המשמעות שהן מייחסות לו היא ביטוי העצמי שלהן . הן הצביעו על ההבדל...
To the book