דעת הביהביוריסטים על עיצוב אישיותו של האדם

ישיבה חמישית : הגישות הטיפוליות וההבדלים ביניהן  197 ברצוננו להמשיך הלאה ולעבור לפי הסדר אליכם, חברינו הביהביוריסטים . מי מכם ירצה לפתוח ? " סקינר, פבלוב, ווטסון ות'ורנדייק, שישבו בפינה הרחוקה, לא ששו לענות . “רבותיי, אני מבקש . אנא מכם, כבדו את המעמד . אבקשכם לשלוח לפחות נציג אחד שיישא את דבריו" . הארבעה הסתכלו זה על זה במבט עייף . שלושה מהם אמרו כמעט פה אחד : “ווטסון . . . בבקשה . . . זו ההזדמנות שלך ! " ווטסון הנרגש לקח על עצמו את האחריות להציל את כבוד החבורה ( על אף שניכר על פניו שממילא ראה עצמו כנציג החבורה, ולדידו לא הייתה כלל שאלה מי מהם ייגש לדבר ) . ווטסון נעמד על רגליו, מילא חזהו אוויר ופסע למרכז החדר במלוא החשיבות . “רבותיי המלומדים ועמיתים נכבדים . ודאי יש מי מכם שיש בליבו עליי בשל הניסויים המפוקפקים, כלשונכם, שהעזתי לבצע במהלך עבודותיי המקצועיות . ואולם, ברצוני לחזור ולהדגיש שאנו, אנשי המדע, שליחים אנו . לא חזון משיחי אחזני, לא רגש מגלומני הנחני, אלא תחושת שליחות של ממש ! שליחות כלפי הדורות הבאים ! שליחות כלפי האנושות ! שליחות כלפי העולם כולו ! " ווטסון חש עצמו כמרטין לות...  To the book