אנינות ואבלות

ר ה ן ה ס ע מ 2 5 לשם מה צריך אני לקבל עלי את המחויבות ומדוע עלי לשאת את המשא לא - ממשיך המתאבל לשאול את עצמו - המוסרי ? האם אין אנו - האנושי יותר מאשר קבוצה יהירה ונפוחה מרוב חשיבות עצמית של חולמים בהקיץ , ך כלשהי לשכנע את עצמה בדבר יתרונה המדומה על אשר עלה בידה בדר הפראים החיים בג ' ונגל ? ההלכה חושפת רגש גדול של חמלה כלפי האדם הנבוך והמתייסר , האחוז המוות . ההלכה לא ניסתה מעולם - בחוזקה במלתעותיו של הגדול שבאויביו ליפות את מראהו של האדם המת , על הצער שהוא מעורר ועל כיעורו . אף הלכה מאמינה באמונה שלמה בחיי הנצח , באלמוות , ובקיום טרנסצנדנטלי שה מתמשך של כל בני האנוש , היא הבינה יפה , כאותה אם אוהבת ומבינה , את בהלתו של האדם ואת מבוכתו כשהוא ניצב אל מול פני המוות . על כן מקבלת ההלכה בהבנה ובסובלנות את אותם מחשבות וספקות מייסרים ו " מטורפים " . היא לא ציוותה על המתאבל להתכחש לקיומם , רק משום שהם עומדים בסתירה לעקרון ההלכתי הבסיסי הרואה בבחירת האדם את היותו מלך הבריאה כולה . היא התירה לאדם ללכת לזמן מה בדרכי לבו , וקבעה כי הוא פטור מכל המצוות . ומכל ן התפילה ומן התפילין ומ " מי שמתו מוט...  To the book