הספרות העברית בעשור החמישי

אבנר הולצמן 280 הסיפורת "בדרמה של הספרות הישראלית העכשווית משחקת הסיפורת תפקיד של גיבור ראשי, הנראה לפעמים כגיבור יחיד" . כך קבע דן מירון, בכיר חוקריה של הספרות העברית, בפתח מאמר שחיבר בקיץ 1992 במטרה לאבחן "בזמן אמת" את מערך הכוחות בספרות העברית באותה שעה . 1 תוקפה של הבחנה זו לא פג גם בהתבוננות אחורה ממרחק של שלושים שנה ויותר . הסיפורת העברית בעשור החמישי של מדינת ישראל מצטיירת, בעיקר בתחום הרומן, כמרחב עשיר וחיוני יותר מאשר בכל תקופה קודמת . מדובר בזירה מרובדת, רבת משתתפים, שפעלו בה יחדיו נציגיהם של ארבעה דורות ספרותיים לפחות . ותיקי הסופרים דאז, בני דור תש"ח, ציינו באותו עשור מלאת יובל שנים לפעילותם כיחידים וכקבוצה, ואולי משום כך ניתן לזהות בכמה מספריהם נימות של סיכום דרך . משה שמיר פרסם ב- 1991 את עד הסוף , החוליה השלישית והמסיימת בטרילוגיה רחוק מפנינים . יצירה רחבת יריעה זו משרטטת את דיוקנה של לאה ברמן, דמות אידאליסטית הרואית, שפרשת חייה אחוזה בתהליכים ובאירועים העיקריים שעיצבו את פני המהפכה הציונית מראשיתה ועד לאחר הקמת מדינת ישראל . חנוך ברטוב פרסם ב- 1994 את רגל אחת בחוץ , חול...  To the book