נטע שטהל / ״הכול משל״: אפוקליפסה ובשורה באררט

החושך צבע הצבעים | 215 מדובר רק בכתיבה שאופיה מטפיזי, כמו זו המופיעה במרבית יצירתה המאוחרת של זרחי, אלא בתודעה רחבה של ה׳אני׳ השר, בעלת יכולת לראות ולדווח מעמדה על - מרחבית ועל - זמנית . לילך לחמן מתארת מהלך של ״נסיקה של המבט אל הפנטסטי וחזרה אל גובה האדמה״ וטוענת שבשירים המאוחרים, ״לא פעם נחתך 7 . ההיגיון השירי בבת - אחת על ידי תובנה שמבקיעה כהכרח קיומי הישרדותי״ בהמשך אפרש תובנה זו ככרוכה ביחסים בין חוויית ההתגלות לבין האופן שבו זו מפורשת בעת התרחשותה . בכך מציעה זרחי ממד רפלקסיבי ייחודי לה, שאינו אופייני לטקסט ההתגלותי המסורתי . כפי שאראה בהמשך, לאורך הקובץ זורעת זרחי רמזים למימד האפוקליפטי של הספר הנטמעים בתוך שגרת יום - יום, עד כי לא רק קשה לזהותם, אלא דומה שזרחי מסווה אותם במכוון . כך, אין לפנינו קובץ בעל אופי מיסטי דתי מובהק, אלא כזה העושה שימוש באלמנטים הללו כדי לבחון חוויות כמו חיי נישואין ומשפחה, שפה, אהבה ומוות — שבכולם חושפת - מנבאת המשוררת אסון ; זה שהתרחש בעבר וזה שמתרגש על העולם בכל עת . כך, האפוקליפסה — ההתגלות — מתרחשת בה - בשעה שהיא נחזית וחיי ההווה נטמעים בתוך אסונות...  To the book