|
|
146 | ורד לב כנען אך לא ברור לי כיצד קלטתי אז את מסעה של הנפש לאחר מותו של הגוף . הינה כמה מחשבות על השירה של נורית זרחי, לאור קריאתי המחודשת בילדי המים, ומתוך דגש מיוחד על משמעותו של דימוי הצִדְפָּה עבור השירה הנשית . מחדר המדרגות אל הים שניים יוצאים לדרך באישון ליל . אלה הם שני טיפוסים משולי החברה . מר גריימס, מנקה הארובות, ושולייתו, טום בן העשר . הם יוצאים את העיר אל המרחבים המתבהרים באור השחר העולה . מר גריימס רוכב על החמור, וטום נושא המברשות הולך אחריו . בדרך הם פוגשים באישה מסתורית ומשא על גבה . בעודה הולכת לצידו של טום, היא מספרת לו שהיא גרה הרחק ליד הים ומתארת לטום הנפעם את טבעו החידתי של הים . כך, בשיחה אקראית הממוקמת בין לילה לבוקר, מגיח הים אל תוך סיפור הילדים כמושא של איווי שיהפוך למדומיין בעל ממשות, כאשר יגלוש ויעלה על גדותיו בשפע יצוריו . אך בטרם ייכבש הנוף האנגלי על ידי מצולות הים, עוצרים השלושה ליד מעיין למרגלות גבעה . זו תחנה גורלית בסיפור, שמערסלת בתוכה את תנועת הלא מודע, שבערפול חושי מצרף דבר אחד אל דבר אחר . השפה הסיפורית עושה זאת דרך מילית ההשוואה ״כמו״, המסמנת מעי...
To the book |
|
|