איה אליה / "כוננית מלאה בספרים": הספרייה של תנינה

החושך צבע הצבעים | 133 ללמוד קריאה משמעותו לפסוע לתוך עולם מוצפן . זו התחלה חדשה ומעבר גבול, וככל ההתחלות גם זו מתרחשת במקביל לפרידה . אבל 'תנינה' אינו טקסט זהיר . בלי פסיעות תינוק, ללא צעדים מדודים, תנינה מנתרת מלוא התנופה אל קומפוזיציות פרועות של לשון והתרחשויות . היא מלאה הומור, שנינה, תובנות . דבר אינו מתבזבז, לא צורות ספרותיות, לא מטבעות דיבור, לא תפניות בעלילה . לכאורה זו ספרות קרקסית, כאוטית, אך בתוך התוהו העשיר מבליח דיוקן — מפורט ומועצם — של ספרות . במובלע, בחשאי, "ראשית הקריאה" אינה עוד עומדת על סף, כשוליים של מה שהוא "ספרות מתחילים", אלא מתגלה כמיפוי מפואר של עולם אורייני . זה נפתח כמו אגדה, "פַּעַם הָיְתָה" . פתיחה תנינה, הראשון בסדרה, התפרסם ב- 1978 . במרכז הפרק הפותח מפגש אימונים בכשפים . תנינה וקובץ מכשפות חברות נאספות בסניף סופרמרקט מקומי, בשעה לילית, למקבץ תרגילים : חזרות על רצפים מילוליים סתומים ( "מטומטמת, ציפורן גזורה ובלון מפוצָץ" ) אך אפקטיביים ( כפי שעולה מהציון לשבח שמעניקה המספרת לתנינה, שלפיו היא "הכי מוצלחת", כי מה שתנינה אומרת "הכי מצחיק ומפחיד" ) ; התעמלות ...  To the book