פרק ז: היחיד וטובת הכלל

131היחיד וטובת הכלל ישלוט, הרי שהליברליזם מציע את הערכים שלאורם ימשלו בעלי השררה . שהרי אף ששלטון העם תורם במידה כלשהי להקלת השרירוּתיות והעדר האחריותיות המאפיינים משטרים לא-דמוקרטיים, אין ביכולתו לרסן בעצמו את כוחו של הממשל או להבטיח לבדו את השוויון בפני החוק — כפי שדורש הצדק בתפיסתו הליברלית . אפשר לדבר על "דמוקרטיה טוטליטרית" כעל דמוקרטיה אמיתית, מבחינה זו שהרוב או נציגיו מפעילים בה סמכות בלתי מרוסנת בשם הקולקטיב . בדמוקרטיה כזו, אנשים עשויים להקריב את חירותם מבחירה למען תכלית משותפת, או לדכא מיעוט אתני או אידיאולוגי השוכן בקרבם . מצב עניינים כזה עולה בקנה אחד עם דמוקרטיה במובנה הפורמלי ( אם כי לא במובן הנעלה יותר, הטעון מבחינה מוסרית, שאליו אנחנו מתכוונים בדרך כלל כאשר אנחנו משתמשים במונח ) , אך הוא ודאי אינו מתיישב עם דמוקרטיה ליברלית . הליברליזם מציע תיאוריה ופרקטיקה של גבולות . החל מהוגים כמו לוֹק, הליברליזם תופס את הישות הפוליטית כהסכם מרצון שנחתם בין יחידים חופשיים וריבוניים שלהם זכויות טבעיות הקודמות ליחסיהם הפוליטיים . יחידים אלה מתאגדים פוליטית, לגישתו של לוק, במטרה להבטיח ...  To the book