פרק ד: צמיחת הישות הפוליטית

58צמיחת הישות הפוליטית נמרוד רואה את עצמו כשליט אבסולוטי, ואף שהוא אינו מתיימר להיות אל ממש, הוא מאמין ששלטונו זוכה להכשר מצד האלים . ההונאה העצמית האינטרסנטית הזאת היא המטרה המיידית לחִצי הביקורת של אברהם . לא רק חסידי נמרוד נופלים בפח, אלא גם המלך עצמו שוגה עמוקות לגבי טבעה של הסמכות הלגיטימית ולגבי שורשי המחויבות הפוליטית . בדומה לסוקרטס, אברהם מאיים על יסודות הסדר האזרחי . הוא קורא תיגר על נמרוד כדי שיוכיח שהוא אמנם "אדון כל המעשים" ומזמין אותו לצוות על השמש לעלות במערב ולשקוע במזרח . נמרוד מתנער מאשליותיו ונבוך, ואז מזכיר לו אברהם את מוצאו הדל ואת היותו בן-תמותה . בעקבות זאת דן נמרוד את אברהם למוות באמצעות שריפתו בכבשן שנבנה במיוחד ושממנו מציל אותו אלוהים בכבודו ובעצמו . המקורות האלה מבקרים את נמרוד על שגרם לבני האדם למרוד באלוהים וללכת, תחת זאת, בעקבותיו . אבל אין זו מחאה גורפת כנגד המלוכה . הדגשת ההונאה והמניפולציה מעידה כי הרעה אינה טמונה כולה ( או בעיקרה ) בעצם מוסד המלוכה האנושית הקמאי . הדרך שבה נוסד, קוים ונוהל היא שמעוררת את התנגדותם של החכמים . נמרוד אינו מגיע למלוכה בזכו...  To the book