פרק ג: ברית ומסורת: דינמיקה של הסכמה

75ברית ומסורת לחלק גדול מהגותו של יוּם . הנטורליזם האתי שלו, לדוגמה, זר לאתיקה שלהם, המעלה על נס את חיקוי האל . ועם זאת, קיימת נקודת השקה ביניהם, והיא התנערותו של יוּם מתיאוריית האמנה החברתית, התופסת את ההסכמה כבסיס בלעדי ומספיק ללגיטימציה של הישות הפוליטית . יום טען שההתאגדות הפוליטית, ועל כן המחויבות הפוליטית, אינה מבוססת על הבטחה עתיקה משוערת שאבותינו הבטיחו כביכול לריבון ובה ויתרו מרצונם על זכויותיהם הטבעיות ונכנסו לגבולות המדינה האזרחית . יום חשף את תיאוריית האמנה כמיתוס או שקר אצילי . הֱיו ישרים, קרא, והודו שהישות הפוליטית היא תוצר של כוח, אלים לעתים קרובות, ושל מקריוּת . נאמנותנו לישות הפוליטית מבוססת על הֶרגל בלבד ועל חישובי אינטרסים אישיים והדדיים . הישות הפוליטית ונאמנות נתיניה אינן משתמרות לאורך זמן בזכות קיום הבטחות, אלא הודות להתמדתם של הֶרגלים . הן משתמרות רק כל זמן שהרגל היחס המכבד מועיל לכלל . המקבילה החז"לית לעמדה זו אינה קלה לזיהוי . אפשר למצוא אותה באופן שבו החכמים משתמשים בהסכמה כדוקטרינה של מחויבות פוליטית, ובה בעת נוטעים אותה בהקשר מוגדר ומשנים את משמעותה בהתאם . ...  To the book