בשבילי האקדמיה

[ 117 ] ככה זה היה אך הפוליטיקה לא משכה את ליבי : מאז מוניתי לראשונה למשרת ניהול באוניברסיטה, נהגתי לפי הכלל שלימד אותי בובי : את צריכה להרגיל אנשים לכך שאת אומרת מה שאת חושבת . כלל זה התאים מאוד למבנה האישיות שלי, אך ספק אם הוא מתאים לפוליטיקאי . בזירה שבה הצביעות מרעיפה הרבה מחמאות על האמת אך מעלימה אותה, הנטייה חסרת הטקט לומר מה שחושבים הייתה חיסרון בולט . אני הכרתי בהתאמתי המעטה לעולם הפוליטי ודחיתי את ההזמנות . לעומת זאת, הייתי פעילה במערכת האקדמית : כיהנתי כמה פעמים במועצה להשכלה גבוהה וגם הייתי חברת ות"ת . הכרתי היטב את מערכת ההשכלה הגבוהה בעידן שבו החלו המחשבות על הקמת מכללות . בשטח כבר צמחו ופעלו מכללות פרטיות-פירטיות, שנחשבו סניפים של מוסדות להשכלה גבוהה בחוץ-לארץ והעניקו תארים על ימין ועל שמאל, ללא שום בקרה של איכות הלימודים, עד שנחקק החוק שבלם תעודות מסוג זה . כשפנה אליי לראשונה ראש החוג שלי פרופסור סימונסון וביקש שאציג את מועמדותי בבחירות לדקן, סירבתי . אך שנים אחדות אחר כך הציע לי איתמר רבינוביץ להחליף אותו בדקנט, כי הוא התכוון להתמודד לתפקיד הרקטור . עמדנו ערב הנסיעה לשב...  To the book