ד. עצמיות, זרות והיסטוריה

ע ם , מ ו ל ד ת ו ס פ ר 184 רואה אפוא את החיבור שבין גרמניותו ליהדותו כחיבור הכרחירוזנצווייג והוא רואה את המתח בין היסודות, ומייסר כאחת . הוא גרמני אך גם יהודי הללו העלולים להינתק זה מזה . אכן במקום אחד הוא כותב : נהיה אפוא גרמנים ויהודים . שניהם כאחד, בלי שנדאג לו"ו החיבור, כן, ? זו בעצם שאלה שלד אך באמת שניהם . כיצ – עליהבלי להרבות דברים טעם . הנחיות כלליות קשה לתת בענין זה . היכן תימצא נקודת הכובד בחיי היחיד, אם אמנם יש נקודת כובד אחת לא שתיים ] . . . [ כל אלה הם דברים לבין עצמו ובפני עצמו . ] . . . [ לעולםשכל איש ואיש צריך להכריע בהם בינו יגים לחיים . זה היה סותר את המוגדרות של ו"ו החיבור,לא אעז לקבוע סי 92 שהוא לדידי, ] . . . [ ממש כורח אמונה . מות שבין היסודות אינה שלמות של הרמוניה אלא שלמות של ניגוד השלֵ הכרחיים לכינונה של הזרות . הזרות עצמה היא עדות לזיקה הוסתירה לפיכך הזרות אינהולחיבור בין העולמות הסותרים זה את זה סתירת נצח . אינם – יהדות וגרמניות – ארעית, בדיוק כפי שהמרחבים המכוננים אותה ארעיים . הזרות היא היות בעולם, אבל היות בו זר . . גםקירקגורלעמדות של רוזנצווייג יש קווי ד...  To the book