יעקב שמיר ( יזו ) 24 ואף אל התערבות ריאלית בהיסטוריה . מאוטופיות של מסורתיים אל אוטופיות של משכילים ; מכאלו שכתבו קואופראטורים, אל סוציאליסטים שאף החלו להגשים . כל עוד הייתה "שם" — בגולה, נטתה האוטופיה אל "חלום - עצום" שרק חולמים אותו בעיניים עצומות וכמהים אל מפעליו העצומים . "כאן", בארץ, מול מציאות ההגשמה של המפעל הציוני, נהייתה האוטופיה ל"חלום פיקח", המתבונן בעיניים פקוחות אל המציאות ונפתוליה ואל מה שניתן לממש בשדה ההיסטוריה . ככל שהאוטופיה הציונית נעה עם מפעל ההגשמה "משם לכאן", כך היא נעשתה מוחשית וריאלית יותר . 13 חוקר האוטופיה הציונית, יוסף גורני, מבחין בארבע הנחות יסוד המשותפות לה ולאוטופיות החברתיות האירופיות בנות המאה התשע-עשרה : האקטיביזם — המניח כי האדם מסוגל לעצב את חייו ; האופטימיזם — המאמין כי צורת החיים המושלמת נמצאת בהישג ידו של האדם ; הקונסטרוקטיביזם — המכיר בצורך הדחוף לבנות חברה אחרת באמצעות מעשה המתוכנן היטב ומראש ; ההומניזם — הרואה את הפעולה החברתית כמעשה שנועד בשביל היחיד ולא למען אמונה, מעמד או לאום . ויחד עם זאת, מוסיף החוקר, כי חל צמצום הדדי בין היקף הנושא האנוש...
To the book