מה שנותר

בין התחומים 191 בפתאומיות, אף שהיה זה דבר שסבל בשקט דיחוי של שניים או שלושה ימים . ברור ומובן שדחיפות פתאומית שכזאת בוימה על פי פקודה מהלוביאנקה : מארגני "המשימה החשאית" ומבצעיה לא היו זקוקים לעדי ראייה מיותרים . לעומת זאת, "הסוכן הבדוק שלנו", על פי האפיון של פבל סודופלטוב בספרו הריגול והקרמלין - איציק פפר-זורין, לא היה עד מיותר כלל וכלל . כך כותבת נטליה וובסי-מיכואלס בספרה אבי, סולומון מיכואלס : "ב- 11 בינואר טלפן אבי ממינסק - זה היה הטלפון האחרון שקיבלנו ממנו - וסיפר שראה את פפר במסעדה בבית המלון בשעת ארוחת הבוקר, ושהדבר המדהים ביותר הוא שפפר קרא עיתון והעמיד פנים שהוא אינו מבחין במיכואלס . מדוע הוא נקלע פתאום למינסק ? מדוע הסתיר זאת מכולם ? מדוע לא בא אלינו ולו פעם אחת אחרי שהאסון כבר התרחש ? " השאלות רבות, ואין עליהן תשובות נהירות . לאיזו מטרה הסוכנים של פפר-זורין שלחו אותו לנסיעה חשאית למינסק, שלשם לא התכוון לנסוע מפני שמילא את מקומו של מיכואלס בוועד היהודי האנטי-פשיסטי בזמן היעדרו ? כדי לחשוף את הסוכן שלהם ? כמובן, להקריב אותו היה דבר מתקבל על הדעת, אך לשם מה ? כדי להוכיח מה, ולמ...  To the book