ביון והמסורת הרומנטית

38 איתמר לוי מוטיבים רוחניים, מיסטיים-נוצריים, והדגישו בעבודתם הקלינית אזורי נפש שאינם ניתנים לחשיבה ולניסוח מילולי . קדם להם קרל גוסטב יונג, אך נראה שנידויו מהפסיכואנליזה השהה גם את הקישור של הפסיכואנליזה עם הממד הדתי-רוחני בחמישים שנה . ביון עצמו מתעלם מהאווירה הנוצרית בקבוצה העצמאית ומעדיף לקשור עצמו למסורת המיסטיקה הנוצרית והיהודית-קבלית של ימי הביניים ( כגון מייסטר אקהארט או יצחק לוריא ) , אולם אין זה מקרה שמילנר או קולטארט קושרות עצמן לאותה מסורת, כמו גם למסורת בודהיסטית . בפרק זה אסקור את המסורת הרוחנית-נוצרית שממנה יונק ביון, אולם הדגש לא יהיה על טקסטים, אלא על ציורים . ביון עצמו עושה אנלוגיה בין העודפות הרגשית הבלתי מובחנת, O , לבין החוויה האמנותית וההתגלות הדתית ( ביון, 1970 : 21 ) , ועל כן התבוננות בייצוג החוויה הדתית בציור תחשוף גם דרכי ייצוג שונות של החוויה הרגשית בכלל . הפרק הוא מעין סיור מודרך בתערוכת ההיסטוריה הציורית של ( טרנספורמציות ) O , או במילים פשוטות יותר - בדרכים שבהן הציור חושב ומייצג את הרגש הדתי . ואולי מוטב בשלב זה לעבור למושגים של ביון ולדבר על היסטוריה תר...  To the book