אחרית דבר: ארסמוס וצמיחתה של סובלנות דתית

234 נתן רון השילוש הקדוש ) והועלה על המוקד בג'נבה של קלווין ב- 1553 . יחסו כלפי האסלאם לא היה עוין, לפחות מבחינה זאת שהוא קרא את הקוראן וציטט ממנו ( בהתבססו על תרגומו הלטיני של ביבליאנדר ) . סרווטוס הכיר את הקוראן היטב והזכיר את כל אותן סורות המתייחסות לישוע או לנצרות . התייחסויות לאסלאם ניתן למצוא בספרו הראשון ומעורר המחלוקת שבעה ספרים על אודות השגיאות של השילוש ( De Trinitatis erroribus libri septem ) שראה אור ב- 1531 והודפס מחדש ב- ,1532 וביתר הרחבה ב תיקון הנצרות ( Christianismi restitutio ) שהופיע ב- ,1553 חיבור שבו הוא אף ציטט ישירות מתוך הקוראן . בחיבור זה ייחד סרווטוס כשני עמודים רצופים לאזכורים ולציטוטים מתוך הקוראן . סרווטוס התייחס לסורות ,4 ,11 ,12 ,13 ,20 ,28 ,29 50 . החלוקה לסורות הייתה אז שונה מזאת המקובלת כיום . הסורה הרביעית שהזכיר סרווטוס היא כיום סורה 2 ( פסקה 253 ) : השליחים הללו, רוממנו כמה מהם על זולתם : יש בהם אחד אשר דיבר עם אלוהים עמו, ואת האחר רומם במעלות, ונתנו לישוע בן מרים אותות נהירים, וסייענו בידיו ברוח הקודש . אילו חפץ אלוהים, לא היו האנשים אשר חיו אחריהם...  To the book