|
|
75 ס פ ר י ם ו א נ ש י ם דבוּק בי בעצמי, אבל בעיצומו של דבר איני אוהבו, כשם שבעיצומו של דבר איני אוהב את עצמי . בעיצומו של דבר איני אוהב אותו את שתּקפני ומחזיק בי בכפּתו השמימית ; אהבה אני קושר לה לזו שהיא ממולי, ועם זאת היא ניגשת אלי לעתים ומגישה לי אצבעות שתיים, ׳תבל׳ . כזה כן זו מתנות-מנחה להם בידם . הוא מעניק לי את המן שלו, את הספרים . היא מכינה לי פת-קיבר שבקרומה אגרס שיני ולא אשׂבע ממנו עולמית, את האנשים, הוֺ , אותם הוֺ מים ומהמים, כמה אהבתי אותם ! הספרים — אלה שאני קורא בהם באמת — אני מעריץ אותם יותר משאוכל לאהבם כל כך . ואילו האדם החי ואף הנערץ ביותר — בו אמצא תמיד יותר מן הראוי לאהבה מאשר מן הראוי להערצה, תמיד עוד משהו מתבל זו, שהרי היא נמצאת בנמצא, ואילו הרוח אין בידו ׳להימצא׳ ככה . הוא עומד ממעל לי ושופע עלי את מלותיו הנשגבות, את הספרים ; מה נאדר הוא, מה איום הוא ! ואילו היא, תבל — עולם האדם — אין לה אלא לחייך את חיוכה האילם ושוב איני יכול עוד לחיות בלעדיה . אילמת היא, כי כל אותו פטפוט של בני אדם הרי אין בו משום דיבור אמיתי, כפי שאני שומעו פעם בפעם מתוך הספרים ; ואני מקבל עלי...
To the book |
|
|