סיפור על שתי שיחות

65 ס י פ ו ר ע ל ש ת י ש י ח ו ת כאן . האיש קם, קרב אלי, שם ידו על שכמי ואמר : ׳הבה נאמר זה לזה אתה׳ . השיחה הושלמה . כי במקום ששניים שרויים יחד באמת, הרי הם כך בשם אלוהים . פ ג י ש ו ת 58 היום שלמחרת היה יום ראשון . אחרי ארוחת-הצהרים באתי למקום המוסכם, ועתה אמנם שוחחנו זה עם זה עד הערב . בין הפועלים היה איש אחד, לא צעיר לימים, שכפעם בפעם חזרתי והתבוננתי בו על-כורחי, שכן הקשיב כאיש הרוצה באמת לשמוע, והרי זה חיזיון שנעשה נדיר, והוא מצוי בפרט בקרב פועלים, שכן הללו אין עניינם באישיות הדוברת, כדרכו של הקהל האזרחי לעתים קרובות למדי . איש זה היו לו פנים מוזרים . בתמונת שולחן-מזבח פלֵמית קדומה, המתארת את ׳הערצת הרועים׳, יש לו לאחד מהם פנים כאלה : הלה פורש ידיו לעומת העריסה . האיש שישב נכחי לא נראה כאילו יש לו חשק מעין זה, גם פניו לא היו פתוחים וגלויים כפנים שעל התמונה ; אבל ניכר היה בו, שהוא מקשיב ושוקל את הדברים, וזה וזה הוא עושה בדרך איטית ונמרצה כאחת . לבסוף פצה פיו גם הוא . ׳אני׳, הכריז לאיטו ובהדגשה, כשהוא חוזר על המשפט, שלפי המסופר אמרוֹהאסטרונום לַפְּלאס, 12 השותף ליצירתה של תיאורית קא...  To the book