25 פ י ל ו ס ופ י ם אותי : לנסות ולחזור ולנסות לדמוֹת לנפשי את קצהו של החלל או את חוסר קצהו, לדמות זמן שיש בו תחילה וסוף או זמן שאין לו לא תחילה ולא סוף ; אלו ואלו לא עלו בידי ולא היתה כל תקווה שיעלו בידי, ואף-על-פי-כן נדמה היה לי שמן ההכרח לברור רק בין שתי אפשרויות-הבאי אלה׳ . כאן עלי להטעים בראש-וראשונה, שאותה שעה הציקה לי השאלה בעניין הזמן הרבה יותר מאשר השאלה בעניין החלל . נדחפתי לאין-מנוס אל הרצון לתפוס תפיסה עובדתית את כלל- המשך של העולם ; ופירוש הדבר היה להבין אותו, את ׳הזמן׳, אם כבעל תחילה וסוף או כחסר תחילה וסוף . שתי האפשרויות נתגלו, בכל ניסיון לקבלן כממשות, במידה שווה חסרות-שחר . הרי אנוס הייתי, אם רציתי לנהוג ברצינות ( ודווקא לרצות בכך נדחפתי כפעם בפעם בעל-כורחי ) , לקבוע את עצמי או בתחילת הזמן או בסוף הזמן, ואז באתי לחוש מיד את ה׳לפני-כן׳ כמַכּה בעורף ואת ה׳אחרי-כן׳ כמַכּה במצח — לא, אין כאן לא תחילה ולא סוף ! — ושוב אנוס הייתי להטיל עצמי אל חוסר-הקרקע ההוא או הזה, אל ה׳אינסופי׳, ואז נתערבב עלי הכל . כך נשנה הדבר פעם אחר פעם . נוסחאות מתמטיות או פיזיקליות לא היו עשויות לסיי...
To the book