21 ש נ י ה נ ע ר י ם ׳לעזור ? למי לעזור ? ׳ רציתי, דומני, לענות, אבל אני שתקתי, תהיתי בשתיקה בפניו של המנהל . מה שנתרחש לאחר-מכן כמעט נשמט מדעתי, ורק זאת אני זוכר שתקפה אותי בכייה גדולה שלא ידעתי כמותה קודם-לכן ושהוּבלתי הביתה כמעט חסר-הכרה . אבל כשביקשתי להיזכר כעבור כמה שעות בביתי במבטו האחרון של המנהל, הרי לא מבט זהיר הוא שפגע בי, אלא מבט מבוהל . ימים אחדים החזיקו אותי בבית, ואחר-כך באתי שוב לבית- הספר . הספסל השלישי שבטור האמצעי היה פנוי, וכך נשאר עד סוף שנת-הלימודים . פרשה ארוכה של ניסיונות-חיים, שהורוני להבין את היחס הבעייני שבין עיקרון לבין מצב וגילוּלי בכך את מהותו של החוק האמיתי, שאינו תובע את הציות שלנו, אלא אותנו עצמנו, התחילה בזעזוע זה של ימי-ילדותי . פ ג י ש ו ת 20 מלאו לי שתים-עשרה שנים ) , נתרחשה תמורה מיוחדת במינה, שנמשכה שבועות אחדים . בספסל השלישי שבטור האמצעי ישבו שני נערים, שעד עתה לא אני ולא רוב האחרים לא נתנו דעתנו עליהם כל-עיקר ; אבל עכשיו נמשכה אליהם כל עין . בלא לעזוב את הספסל הציגו לפנינו מדי יום ביומו מעשי-מוֹמוֹס 5 בזריזות לוליינית . אבל הם לא הוציאו הגה ופנ...
To the book