השָׁמכָּאן (גרסה ראשונה)

55 ה ש מ כ א ן ( ג ר ס ה ר א ש ו נ ה ) אותי ער לילות תמימים, התרגשות יתר כזו, שהרעש הקטן ביותר הקפיץ אותי ממקומי . מצב רוחי נעשה מריר . היו לי כעסים פתאומיים בלתי מוסברים . קראתי לרופא שרשם לי אשלגן ברומי ומקלחות . התקלחתי אפוא בוקר וערב והתחלתי לשתות ברומיד . ואומנם עד מהרה חזרתי שוב לישון, אך הייתה זו שינה נוראה יותר מאינסומניה . אך נשכבתי ועצמתי את עיניי — ומייד התאיינתי . כן, נפלתי אל האיִן, איִן מוחלט, מוות של הישות כולה, שנמשכתי ממנו בבת אחת, באורח מחריד, בידי תחושה אימתנית של כובד מעיק על החזה, ופה שאכל את חיי, מפי שלי . אה ! הזעזועים הללו ! איני מכיר דבר מבהיל יותר . תארו לכם אדם ישן שרוצחים אותו, והוא מתעורר עם סכין בגרון ; הוא מחרחר, מכוסה כולו בדם, ואינו יכול עוד לנשום, והוא עומד למות, ואינו מבין — זה המצב ! רזיתי בצורה מדאיגה, מתמשכת ; והבחנתי לפתע שהעגלון שלי, שהיה שמן למדי, החל לרזות כמוני . שאלתי אותו לבסוף : ׳מה יש לך, ז׳ן ? אתה חולה ? ׳ הוא השיב : ׳אני חושב שנדבקתי במחלה שלך, אדוני . הלילות שלי גוזלים לי את ימיי . ׳ ג י ד ה מ ו פ ס א ן 56 חשבתי אם כן שיש בבית השפעה של ...  To the book