252 אמן אקבןיא אבי נפטר בגיל צעיר ( 56 ) ואמנו נותרה להתמודד לבד עם שמונה ילדים קטנים . היה בה הלהט לספרות ערבית ולסיפורת ( شعر وروايات ) . אני זוכר שכל ערב היא לימדה אותנו שירה ערבית עתיקה, והייתה משחקת אתנו במשחק ייחודי בספרות ( حوار شعر ) , ובכך עוררה בנו את התשוקה והמוטיבציה לקרוא וללמוד . הייתי בן ,27 נשוי ואב לשני ילדים, כשהתחלתי ללמוד . העיכוב נבע מסיבות אישיות, משפחתיות וכלכליות . אך למרות העיכוב היה לי ברור דבר אחד — שאם אני רוצה לחיות טוב ובכבוד, אני חייב לרכוש השכלה גבוהה . לאחר התלבטויות קשות וללא הכוונה אקדמית, נרשמתי ללימודי פיזיותרפיה באוניברסיטת תל אביב, ולא התקבלתי . במקביל נרשמתי ללימודים במחלקה לעבודה סוציאלית במכללת ספיר . לקראת ריאיון הקבלה התלבשתי יפה וארגנתי בראש משפטים ורעיונות כדי לשכנע ולהרשים את המראיינים . הזיכרונות מהיום שבו נכנסתי בשערי מכללת ספיר עדיין חרוטים בי : מצד אחד, הרגשתי חוסר ביטחון וחוסר שייכות, ומצד שני, הייתה בי התלהבות ורצון להשתלב . אני זוכר שחזרתי הביתה אחרי הריאיון וכל המשפחה שאלה, "נו איך היה ? " ולא ידעתי מה לענות להם . עניתי, "היה טוב, ...
To the book