"אני ואבא שלך סיימנו עממי — תלמד!"

234 ולן באייל האמת, כמעט עד אחרי הצבא לא הבנתי מה זה אומר "ללמוד" . בהסתכלות רטרוספקטיבית עשרים וחמש שנים אחורה, לתקופה שבה סיימתי כיתה י"ב בבית ספר פנימייתי, שהוריי מצאו לנכון לשכן אותי בו, רק כדי "שלא אסתובב עם ילדים 'בעייתיים' בשכונה . . . " אני בטוח שהוריי לא הבינו שבפנימייה שאליה נשלחתי, למדו ילדים בדיוק כמוני, כאלו שבאו מהשכונה, עם הורים ללא השכלה אקדמית ; כאלו שלפעמים הגיעו ממשפחות מרובות ילדים ; ממצב סוציו אקונומי נמוך מינוס ; כולם בנים למשפחות מזרחיות, מסורתיות – דתיות ; כאלו שגדלו מצד אחד בסביבה חמה ומצד שני במציאות קשוחה, שלא מאפשרת ודי מסלילה . כיום ברור לי שהוריי לא הבינו שהמקום שנשלחתי אליו לא יגרום לשינוי שהם ייחלו לו — שאני אלמד . שש שנים התחנכתי בפנימייה . התחלתי בכיתה ז' . עד היום לא ברור לי איך סיימתי עם בגרות מלאה ובממוצע טוב . ההורים שלי לחצו עליי להמשיך וללמוד גם כיתה י"ג, כדי לקבל תעודת טכנאי אלקטרוניקה . לא רציתי . לא אהבתי את המקצוע ולא התחברתי אליו בשום דרך . אבל אבא ואמא רצו "שאלמד", אז למדתי . לא ממש . לא עברתי בהצלחה את כל המבחנים, לכן סיימתי את שנת י"ג, רק...  To the book