יודעת מאיפה באתי, ולאן אני הולכת

לוו ס מאלתא באסלמ ויאר אול אויּס 181 כך שהיא מעולם לא הספיקה להירשם ללימודים במוסד להשכלה גבוהה, אף על פי שתמיד אהבה ללמוד ואף פעם לא יכלה להפסיק לעבוד . קצת לפני השחרור שלי מצה״ל ( הייתי מ״מ טירונים ) , אחרי שנת קבע, אמי עודדה אותי להישאר בצבא ולחתום קבע כקצינה . מפקד הבסיס הסביר לאמי שלא צריך לשכנע אותי להישאר, שאני צריכה להשתחרר . הוא אמר לה : ״גברת רובבשי, הבת שלך צריכה להתפתח ולפרוח במקום אחר . ״ אני די בטוחה, לפחות מאוד מקווה, שהיא גאה בי היום וששתינו לא היינו מצטערות על הבחירה . אמי תמיד הסבירה לי ולאחיותיי כמה חשוב להיות תלמידה טובה . תמיד קיבלנו מתנות על תעודה טובה . לא משנה כמה פעמים קיבלתי תעודת הצטיינות, זה אף פעם לא נלקח כמובן מאליו, ותמיד הייתה תגובה . ועם זאת, מעולם לא הסבירו לי או דיברו אתי על חשיבותה של ההשכלה הגבוהה . אני מניחה שלא הייתה הרבה מודעות, בוודאי לא ניסיון אישי . נוסף על כך, בזמן שזה הפך להיות רלוונטי עבורי, אמי כבר הייתה חולה מאוד . אבי, שייבדל לחיים ארוכים, גדל במשפחה בת שתים – עשרה נפשות, הבן הבכור לתשעה אחים ואחיות, וכבר מגיל צעיר ( בסביבות גיל שמונה ) ...  To the book